סיור פסלים עצמאי בערד
ברוכים הבאים לנקודת ההתחלה של הגלריה הכי גדולה בנגב, הגלרייה שהיא לא גלרייה אלא סיור בין עבודות אמנות מרהיבות שנבנו בערד לאורך השנים.
מסתבר שיש סצינה של פסלים בערד, אפשר לקרוא לה מחתרת הפסלים, כי אף אחד לא יודע עליה, אנחנו מזמינים אתכם לעלות איתנו על גל האוויר המדברי שלנו המסע מתחיל פה:
פארק הנשרים (1)
הכניסה הדרומית לערד ברמזור פנו שמאלה וחנו בצד ימין, אי אפשר לפספס את המדשאה הגדולה והמטופחת ופסלי הטוטם העצומים שמפוזרים עליה. מוזמנים לרדת מהאוטו, להסתובב בין הפסלים הגדולים של הנשרים, נחשים וחיות נוספות בהשראה אינדיאנית.
הפסלים עשויים מעץ והוקמו על ידי משפחת שמואלי מעין עוד, ביוזמת עיריית ערד.
בצמוד יש גם גן שעשועים לילדים.
נכנסתם לאוטו? מוזמנים להמשיך קצת ישר ולפנות לרחוב אשד ימינה, המשיכו עם הכביש עד שבצד שמאל תראו את פסל הצער והנצחון (2) זוהי אנדרטה לזכרם של החיילים היהודים שנפלו במהלך מלחמת העולם השניה. האנדרטה בוצעה על ידי אדוארד מליקוב.
אם תמשיכו עוד קצת ברגל תוכלו לראות את פסל ה”כדורגל” (3) האנדרטה לזכרו של לוקאס סבלוף- עם פסל הכדורגל לזכרו של לוקאס סבלוף, שנהרג בתאונת דרכים. לוקאס שיחק כדורגל בקבוצת הנערים של הפועל באר שבע, וכנער מתבגר- כדורגל היה כל עולמו. הוריו של לוקאס הנציחו את זכרו ע”י בניית האנדרטה באמצעות אלון אהרוני, פסל, אמן ומעביר סדנאות שנפגוש אותו בפסל נוסף בהמשך הסיור.
נמשיך לנסוע ברחוב אשד עד רחוב הקנאים נחנה את הרכב ממש ליד בית גלעד שהוא מרכז יום לקשיש בגינתו עומד פסל שנתרם לעיריית ערד על ידי הפסלת לאה מיכלסון בשם “יחד” (4) הפסל המקסים מצופה באבן ערד גרוסה ומבטא את התחושת היחד שנותן בית גיל עד לקשישים המבקרים בו. לאה מיכלסון האומנית, פסלת, משוררת וציירת התגוררה בערד עד יום מותה ביולי 2018. פסליה מוצבים גם ביד ושם.
המשיכו לנסוע עד הכיכר בה תפגשו את הפסל “חלום במדבר” (5) יעקב חפץ השתמש במושג החלום כדי ליצור פסל שמצליח להזכיר כיכרות ופסלים אירופאים אך נוצר מהמפגש הראשון של האמן עם ערד ומצדה בתחילת שנות השישים, ארמון הורדוס והמדבר היוו השראה ליצירת חלום המשלבת נוף מדברי וסממנים ארכיטקטוניים.
נמשיך בנסיעה ישר ברחוב הקנאים ונפנה שמאלה לרחוב חברון, ממש בקצה הרחוב נגיע לפארק הצפוני שם נמצא את הפסל הצופה מערבה פסל גדול בשם א.ס.י (6) העשוי מנירוסטה שיצר הפסל הניו יורקי ששון סופר.
נעשה יו טרן ונחזור עד רחוב הקנאים ובכיכר נפנה שמאלה, נמשיך ישר עד רח’ יאשיהו, בכיכר נפנה ימינה ונחנה בצד ימין, ליד בית ספר התיכון בכיכר פסל גדול בשם “אם וילדה” (7) האם הנושאת תינוק בזרועותיה והילדה עשויים מברזל חלוד ורק העפיפון והצעיף צבעוניים, הפסלת אורנה בן עמי יצרה רגע קטנטן של אמהות וילדות, האישה שנושאת את התינוק מגנה עליו עם זרועה ובה בעת משגיחה על ילדתה המעיפה עפיפון.
נפנה שמאלה בכיכר ונמשיך ברחוב מואב עד הפניה הראשונה ימינה לרחוב הגלעד, מיד אחרי הצומת ניתן לפגוש את “פסל הנאהבים” (8) שגם הוא פרי יצירתה של הפסלת לאה מיכלסון, אשר יצרה את הפסל בהשראת הפסוק “ודבק באישתו והיו לבשר אחד” (בראשית ב’ כ”ד) בערד המקומיים קוראים לפסל “הפסל האדום” ולפני כמה שנים הוא נהרס על ידי ונדליסטים ושופץ על ידי אומנים מערד.
כמה מטרים הלאה ברחוב הגלעד ניתן למצוא ברח’ הגלעד 13 (9) את ביתה של האומנית לאה מיכלסון בחזיתו ניצב הפסל “אימהות” העשוי אבן ערד, ובחזית ביתה על קיר הבית בנוי בטכניקה יחודית פסיפס המתאר את בריאת העולם, הדמויות בפסיפס העשוי מאבן ערד ארוגות זו בזו אך מופרדות באמצעות צבע האבן וניתן לחוש במפץ הגדול בשברי הזכוכית הגדולים.
נסתובב שוב ונחזור לרחוב מואב, נפנה ימינה וניסע עד הפניה למצפה גרני, נפנה ימינה ונעצור, בצד שמאל ניתן לצפות בפסל “שער הכוכבים” (10) בטיילת מואב שמשקיף דרומה, האמן איתן בן משה התארח בערד לתקופות זמן שונות והפסל הוצג בתערוכה שנערכה בגלריה במרכז לאמנות עכשווית בערד. הפסל הוא סוג של שער לעולמות בדיוניים.
מיד אחרי נקודת הנוף הקסומה שצצה לה בין שני חמוקי ההרים ישנו שביל המוביל כאילו לתוך המדבר, (ניתן לעשות את המסלול גם ברגל בערך חמש דקות הליכה) או אם רכב מתאים נעלה שמאלה על השביל עד שמול עינינו יתגלה שער עץ Not galerie arad (11) שדרכו ניתן להביט לים המלח. שער זה הוקם על ידי ריינהולד זיסר, אומן אוסטרי והוקם כחלק מפרוייקט שאורגן על ידי משרד החוץ האוסטרי.
באופן מפתיע השער הוא מקורי מכנסייה בוינה בשנת 1947 אחרי מלחמת העולם השניה, המבנה נמצא על ידי הפסל שופץ והפך למרחב בו יכלו לעסוק ולדבר אומנות אמנים שונים בוינה, הכנסייה נדדה שוב בחלקים כשוינה התחדשה ובשנת 2020 המבנה פורק סופית וחמש מאות חלקים ממנו חולקו בין האמנים שהתפזרו ברחבי העולם. זיסר לקח את השער והביא אותו לערד במסגרת On the road again.
נחזור לאוטו ונסתובב, פניה ימינה לכיוון מלון רוקסון וטיילת מואב, וממש לפני המלון החדש שנבנה בימים אלה בנקודת הנוף היפה ביותר בארץ יש פניה קלה ימינה, ניתן להגיע גם עם רכב פרטי ולא תוכלו לפספס את המסגרת האדומה העצומה מולכם על הגבעה, למסגרת קרא האמן ישראל הדני frame of mind, (12) שעל פי האמן מעבירה את הצופה בה מממדי הזמן הליניארי של הקיום ומחברת אותנו אל האחדות האינסופית שמעבר לו. מוזמנים לצפות גם בפסלו של תומרקין במצפור מואב שהוא הנקודה הבאה שלנו בסיור.
הפסל המפורסם ביותר בערד ניצב בנקודת הנוף המרהיבה ביותר במדבר ואנחנו לא משוחדים בכלל, ניתן להחנות את הרכב בחניה של קצה טיילת מואב, להצטלם בספסלפי שהוצב במקום על ידי עיריית ערד ולצאת לצעידה קלה על דרך כורכר כבושה עד הפסל “מצפור ערד” (13) פסלו של הפסל חתן פרס ישראל, יגאל תומרקין שהוקם בשנת 1965, בהזמנתם ובמימונם של תושבי ערד החדשה ועד היום אין ערדניק שאין לו לפחות תמונה אחת ליד הפסל, כשערד חגגה יובל אפילו הופק בול חגיגי עם הפסל עליו. במהלך השנים הפסל עמד בבטון חשוף ונצבע לבן עם אלמנטים כחולים לאחר שהושחת עם באישור האמן. הפסל הוקם לזכר הנופלים ב”מבצע לוט” לשחרור מחנה סדום, 1948. מדברי האמן על יצירתו “מיקום הפסל בראש הצוק כמצודה. הדיסקוס המשופע והמצילה התלויה מעל תהום מהווים ניגוד טכנולוגי לסביבה, לטבע. הסככות, כאוהלי הבדואים, נקשרות ע”י הקורה דרך צורת הביצה, שהיא אם הצורות תרתי משמע. באמצעות כלי המים, שהם סמלים פונקציונליים לציביליזציה, מומחש הקשר האמיץ לקרקע. הצריח הוא הגדרה אנכית בנוף. הטקסטורה שעליו – מעין השתקפות של הסביבה בבטון. צבע הבטון כהצהרה סביבתית מונוכרומטית חסרת צמחיה. נוף ים המלח המרהיב נשקף ומושך לצעוד בהמשך השביל סובב ערד (14) או כמו שהמקומיים קוראים לו שביל הביוב. על שם מערכת הביוב העירונית שנמצאת על השביל, השביל הרגלי מגיע עד הפסל שער הכוכבים. ומשם ניתן לחזור למצפור.
נחזור לרכב וניסע חזרה לכיוון שכונת חצבים ושכונת נעורים, שם ממש מול נחל טביה ניתן לראות את הפסל “השחף” (15) לזכרו של החייל שחף סמסון ז”ל, היוצרת אמנית אביטל אהרוני הציבה שחף מתכתי נע המסתתר לו בגינה וצופה לנחל טביה שבסתיו מעטרים אותו אלפי חצבים. אם בא לכם לנוח קצת ממש בפניה ימינה לרחוב אטד ניתן למצוא את גן ההרפתקאות, דשא עם צל עצים, שולחנות פיקניק, גן שעשועים לקטנים וסקייטפארק לגדולים. ממשיכים לנסוע ברחוב אטד עד צומת טי עם רחוב הפלמ”ח, פונים לימין ונוסעים עד כיכר הפסטיבל בכיכר ניצבת גיטרת הענק (16) של איציק גמליאל בהוקרה לפסטיבל הזמר העברי בערד שהיה הפסטיבל הראשון לזמר עברי בישראל ומתקיים בכל שנה כבר מעל 40 שנים.
נפנה שמאלה בכיכר ונמשיך לכיכר הבאה ברחוב יהודה וירושלים, על קיר הבטון ניתן לצפות בתבליטי מתכת מפוסלים משנות ה70 (17)
פונים ימינה לרח’ ירושלים וממשיכים מעבר לרח’ ירושלים לכיוון המדרחוב פסל ברונזה “חוה” (18) (מירה רקנאטי, 1983) פסלת וקולנוענית זוכת פרסים, יצירותיה המוקדמות כללו פיסול פיגורטיבי שהושפע מאמנים מודרניים כהנרי מור.
במתחם מרכז העירוני בערד ניתן למצוא את המתנ”ס והמוזיאון לאומנות עכשווית (19) בכניסה למתנ”ס מוצבים מספר פסלים של לאה מיכלסון: בן גוריון (העתק של פסל הנמצא במדרשה בשדה בוקר), פסל “דוד המלך” ופסל “שיר השירים”. נמשיך ישר, לכיכר שותפות 2000, פונים שמאלה וממשיכים ישר ברח’ חברון ניתן להשאיר את הרכב בחניה ונצעד לכיוון בית ספר אבישור, לידו הוקם ביוזמת תושבי ערד עולים מחבר העמים ובמימון בעלי עסקים מקומיים (20) אתר זכרון לזכר קורבנות הנאצים. הווטראנים של מלחמת העולם השניה הנושאים את האותות והמדליות של מלחמת העולם השניה משתתפים בכל שנה בטקס שעורכת עיריית ערד לנצחון על הנאצים יחד עם התלמידים בבית ספר אבישור הסמוך.
נשאיר את המכונית בחנייה,נחזור חזרה ונחצה את רח’ יהודה כשפנינו לעבר כביש 31, בגן החמישה ניתן לראות את עמוד הבולבוסים (21) הפסל הוקם בעת הקמת העיר ערד ובהקמתו השתתפו מתכנן העיר האדריכל יונה פיטלסון יחד עם מי שברבות הימים הפך להיות האמן של מוזיאון הזכוכית בערד, גדעון פרידמן. פרידמן הקים בחצר ביתו רוג’ום קטן שמצא חן בעיני פיטלסון אשר הציע להקים פסל גדול בכניסה לעיר העתידה לקום. להקמת הפסל נאספו סלעי גיר בגדלים שונים מהסביבה, שהמקומיים קוראים להם בולבוסים לצורך ייצוב הפסל הושג כבל מיוחד שהושחל בחור שנחצב בסלעים כשלוח ברזל סוגר על הכבל בדריכה בראש הסלע העליון בפסל. במקור תוכננו 18 בולבוסים, אך הוחלט להסתפק ב-14 סלעים בלבד. מאז ועד היום הפסל עומד בתלאות המדבר והרוחות. עם הזמן הוקם סביב הפסל גן החמישה על שם חמשת בני ערד שנפלו במלחמת ששת הימים וניתן לראות את השלט עם שמות הנופלים, לצד הפסל הוקם פסל נוסף שמשמש להדלקת נר זכרון ביום הזכרון וטקסי הזכרון העירוניים מתקיימים בגן.
עדיין בהליכה אנו פונים לכיוון ים המלח וניתן לראות את כיכר הכניסה לערד עם אלמנט עגול בצורת סמלה של העיר (22) להבת הגז הפורצת בין ההרים, סמל זה נוצר כהשראה מהגז הטבעי שערד משופעת בו בקידוח כידוד.
מעבר לכביש אם מסתכלים באלכסון ניתן לבקר את הפסל “זרע השלום, הטוהר והשגשוג” (23) (חיים אורן, אלן רוס 1993) הפסל בנוי משלוש כנפיים ומסמל את השאיפה לשלום. בפי התושבים השם העממי של הפסל הוא הביצה של בצלאל על שמו של בצלאל טביב שהיה ראש העיר בעת רכישת הפסל.
נשוב לרכב וניסע לכיוון אור התעשייה, לאורך רחוב התעשייה עד סופו, שם נפנה ימינה לרחוב סדן בו נמצא רובע האומנים של ערד, שהוקם בשנת 2003 (24) ומאז שינה את פניו, במקום ניתן לחנות ולצאתת לסיור רגלי בין ציורי הגרפיטי שמפוזרים על קירות בתי העסק, במקום בית קפה ומגוון פעילויות של יזמים מערד, שם ניתן לעשות סדנאות בתחומי הקרמיקה, קוסמטיקה טבעית ועוד. במקום גם בית קפה איכותי.
מקווים שנהנתם מוזמנים להפיץ את הסיור לכל מכריכם.
צילום : דורון אורגיל
