סיור רחוב בערד למוקדי עניין שונים – מסלול סיור ברכב או באופניים
נתחיל את סיורנו בכניסה הדרומית לעיר, ב- (1) פארק הנשרים – טוטמים בהשראה אינדיאנית המציגים עופות וחיות מדבר. המיצג הוקם ביוזמת עיריית ערד ע”י משפחת שמואלי מעין הוד. נפנה ימינה ברחוב אשד, נמשיך לנסוע עד שמצד שמאל נראה פסל “צער וניצחון” (2), אנדרטה לזכר החיילים היהודיים שנפלו במלחמת העולם ה- 2. האמן: אדוארד מליקוב. כמעט מולו ניצב פסל “כדורגל” (3) של האמן המקומי אלון אהרוני
נמשיך לנסוע ברחוב אשד לכיוון רח’ הקנאים אל בית גלעד – מרכז יום לקשישים, אשר בגינתו הפסל “יחד”(4) (הוצב בשנת 2000) תרומתה של האמנית לאה מיכלסון תושבת ערד, ציירת, פסלת ומשוררת. הפסל מבטא את תחושת היחדיו ש”בית גלעד” מעניק לקשישים, מצופה באבן ערד
בכיכר שבהמשך הרחוב (5) “חלום במדבר” הפסל: יעקב חפץ (ינואר 1999). היצירה קשורה בזיכרון הראשון של הפסל מהמפגש עם ערד והמדבר בראשית שנות ה- 60, מפגשו עם מצדה והכניסה לארמון הורדוס. יצירה של חלום המשלב נוף מדברי וארכיטקטורה, אשר מהווה הד לפסלים וכיכרות באירופה, העושים שימוש ברעיון החלום.
נמשיך ברחוב הקנאים, ובכיכר נפנה שמאלה לרח’ חברון. בסוף הרחוב נחנה להפסקה מרעננת ב– (6)פארק הצפוני, שם נגלה פסל נירוסטה גדול מימדים הצופה אל מול הרי חברון, תרומת הפסל ששון סופר מניו יורק, אשר קרא לו א.ס.י. בפארק נמצאת גם פינת הנצחה לחייל דני דראי ז”ל.
נמשיך ברחוב הקנאים עד לבי”ס תיכון, פונים ימינה וממשיכים, בכיכר לפנינו אי אפשר להחמיץ (8) פסל מתכת גדול “אם וילדה” של הפסלת אורנה בן עמי (ינואר 1999). רוח האימהות ושמחת הילדות, תנועה ואנושיות, מתוארת בפסל העשוי ברזל חלוד. רק החלקים המתעופפים ברוח, העפיפון והצעיף צבועים. תשומת לבה של האם נתונה לכמה דברים בעת ובעונה אחת, כמו בחייה של כל אם ואישה; היא נושאת את תינוקה על גבה ומנסה להתקדם נגד הרוח. בה בעת, היא מאפשרת לילדה מלפניה ליהנות מהעפיפון ושומרת על ילדיה בהושטת יד לאחור.
נרד ברח’ מואב ונפנה ימינה לרח’ הגלעד. מיד בצד ימין (9) פסל “הנאהבים” (המוכר גם בשם “הפסל האדום”), שנתרם לעיר בשנת 1977 ע”ח הפסלת לאה מיכלסון. וששופץ לאחרונה ע”י אמן המתכת איציק גמליאל. הפסל מבטא את הפסוק “ודבק באשתו והיו לבשר אחד” (בראשית ב’ כ”ד).
ביתה של האמנית נמצא בסמוך (רח’ הגלעד 13). בחזיתו מוצב הפסל “אימהות” גדול הממדים, העשוי אבן מקומית. על קיר הבית פסיפס גדול המתאר את בריאת העולם. פסיפס זה בנוי בטכניקה ייחודית והדמויות בו שלובות ומגדירות זו את זו, רק צבע האבן מפריד ביניהן. מלמעלה שמש, גושי הזכוכית הגדולים מבטאים את המפץ הגדול. הפסיפס עשוי מאבן ערד המקומית במגוון צבעיה הטבעיים.
חוזרים לרח’ מואב עד סופו, אל המצפור (10) אנדרטת בטון (1965) של הפסל חתן פרס ישראל יגאל תומרקין. מדברי האמן על יצירתו “מיקום הפסל בראש הצוק כמצודה. הדיסקוס המשופע והמצילה התלויה מעל תהום מהווים ניגוד טכנולוגי לסביבה, לטבע. הסככות, כאוהלי הבדואים, נקשרות ע”י הקורה דרך צורת הביצה, שהיא אם הצורות תרתי משמע. באמצעות כלי המים, שהם סמלים פונקציונליים לציביליזציה, מומחש הקשר האמיץ לקרקע. הצריח הוא הגדרה אנכית בנוף. הטקסטורה שעליו – מעין השתקפות של הסביבה בבטון. צבע הבטון כהצהרה סביבתית מונוכרומטית חסרת צמחיה. נוף ים המלח המרהיב נשקף ומושך לצעוד בהמשך השביל אל (11) המושבים – מכלול של קונטרה – פונקטים המסמלים: אני (אנחנו) פה!
לפני החזרה למכונית, פנו שמאלה בשביל שמתחת מתחם מלון מצדה לשעבר, ולאחר צעדה קצרה תגיעו אל(12) “שער אל המדבר”, יצירת מתכת של הפסל ישראל הדני, ההופכת את הטבע לחלק ממנה. זו דרכו של האמן לעמוד בכבוד ב”תחרות” האבודה מראש מול יפי הנוף. עלו במדרגות על הגבעה ורדו מצידה השני. המשיכו בדרך הסלולה אל החניה.
חוזרים ברחוב מואב בכביש עפר רח’ קדם פונים שמאלה למצפה גרני (13), פינת תצפית והתבודדות קסומה, בקצה שביל קצר. התצפית הוקמה לזכרו של עופר גרני, בן ערד . נהרג באחד הטיולים במדבר.
חוזרים לרחוב מואב וממשיכים לנסוע עד לכיכר, בכיכר פונים שמאלה לרח’ יהודה ממשיכים לנסוע עד לשכונת הראשונים, בה הוקם ע”י ותיקי העיר המוזיאון ההיסטורי של ערד, המספר סיפורה של הקמת העיר המתוכננת הראשונה בישראל (14).
ממוזיאון ההיסטורי חוזרים קצת ברח’ יהודה ופונים ימינה ברחוב אחווה. לפנינו (15) שבשבת “השחף“, יצירת האמנית תושבת ערד אביטל אהרוני לזכרו של החייל סמסון שחף ז”ל, פינת חמד מול נופו המרהיב של נחל טביה. מצד ימין שלנו גן הרפתקאות עם סקייטפארק החדש, פינת חמד מקסימה לכל המשפחה עם מדשאות , שולחנות פיקניק וגן שעשועים.
ממשיכים לנסוע פונים ימינה ברח’ הפלמ”ח. בצד ימין נעבר על האצטדיון כדורגל העירוני. נפנה שמאלה.
*כדאי להזכיר את פסל הגיטרה שבכיכר של אומן המתכת איציק גמליאל
בכיכר ברח’ יהודה פינת רח’ ירושלים פונים ימינה ועל קיר הבטון משמאל ניתן להבחין בתבליטי מתכת מפוסלים משנות ה- 70 (16) של האומן פרופ’ יוסף שאלתיאל
ממשיכים ברח’ ירושלים ופונים שמאלה ברחוב בן יאיר לכיוון המדרחוב. מול חנות “דלי מרקט” נראה פסל ברונזה “חוה” (רבקה רקאנאטי, 1972) . באזור זה המתנ”ס והמוזיאון לאומנות עכשווית של ערד בו מוצגות תערוכות מתחלפות. בכניסה למתנ”ס מוצבים מספר פסלים של לאה מיכלסון. נמשיך ישר, לפנינו כיכר שותפות 2000, אשר באה לציין את תרומתן הרבה ומעורבותן של הקהילות היהודיות ניו ג’רסי ודלאוור, השותפות לערד ולמועצה אזורית תמר. הכיכר נחנכה בשנת 2003 לציון 40 שנה לערד. בכיכר שותפות 2000 פונים שמאלה וממשיכים ישר ברח’ חברון נרד בחניה ונצעד לכיוון בית ספר אבישור, לידו הוקם ביוזמת תושבי ערד עולים מחבר העמים ובמימון בעלי עסקים מקומיים (18) אתר זכרון לזכר קורבנות הנאצים. העולים הקשישים (ווטראנים) שעונדים על חזותיהם מדליות ואותות המלחמה בנאצים מקיימים במקום זה טקסי זיכרון למלחמה יחד עם תלמידי בית ספר אבישור הסמוך.
נשאיר את המכונית בחנייה, נסתובב ונחצה את רח’ יהודה כשפנינו לעבר אזור התעשייה: (19) עמוד הבולבוסים הגדול, סמלה הוותיק של ערד ניצב לפנינו. את העמוד, העשוי מאבני הבולבוסים המאפיינות את האזור, יצר אדריכל יונה פיטלסון. הגן מסביב נקרא “גן החמישה“, ע”ש חמישה חיילים תושבי ערד שנהרגו במלחמת ששת הימים. במקום נערכים טקסי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.
אנחנו פונים ליציאה מן העיר, לכיוון אזור התעשייה.
לפני היציאה נחלוף על פני–“כיכר הבנים” ואח”כ הכיכר שבכניסה /יציאה עם השלט העגול עליו מתנוסס סמלה של העיר. סמל ובו להבת גז הפורצת בין ההרים. ההשראה נבעה מהופעת הגז הטבעי בקידוח כידוד זמן קצר לפני שהעיר נוסדה.
מעבר לצומת על המדשאה זרע השלום, “הטוהר והשגשוג“. (חיים אורן, אלן רוס 1993) הפסל בנוי משלוש כנפיים ומסמל את השאיפה לשלום.
ניסע לאורך רח’ התעשייה עד סופו, נפנה ימינה לרח’ הסדן, בו הוקם בשנת 2003 (20)” רובע האמנים “אשת לוט”. ברובע כיום נמצאות מספר גלריות ובתי מלאכה בהן, בתיאום מראש, אפשר לערוך סדנאות יצירה. כמו כן יש קפה-גלריה “סטודיו קופי”, מבשלת בירה “שיטה”, יקב מדבר, וחנות לאביזרי יצירה “מעיין היצירה”. אפשר לשוטט במתחם ולצפות בציורי הגרפיטי על הקירות ביניהם קיר עם ציור הנצחה של חמשת בני ערד שנהרגו ב-7 באוקטובר 2023 .
זה הכל? כמעט…
היוצאים מערד לכיוון באר שבע ותל אביב מוזמנים להביט שמאלה, אל הציפורים המלוות את ארבעת עמודי החשמל בכביש היציאה, עבודתו של האמן תושב העיר אלון אהרוני בהזמנת חברת חשמל.
היוצאים לכיוון ים המלח, אל תשכחו לעצור בתצפית ולראות את יצירת האמנות הגדולה מכולן – נוף המדבר וים המלח!!!
התמונות צולמו ונמסרו בחלקן ע”י טל גליק ובחלקן מצוות arad.muni.
בילוי נעים ולהתראות בערד!
