תערוכות חדשות במרכז לאומנות עכשווית

תערוכות חדשות במרכז לאמנות עכשווית בערד

נדב עשור | אופק אדמה

ריליס | חיים ויטלי כהן, מור לידור, דויד למואן, יואל פלד, דפנה קפמן

פתיחה: יום שישי, 10 בינואר, 2025 בשעה 11:00

נעילה : יום שבת , 05 באפריל, 2025 בשעה 11:00

בן יאיר 28, מתנ"ס ערד, קומה א' | שעות פתיחה: ד', ה', 9:00-13:00 16:00-20:00, שבת 11:00-14:00

המרכז לאמנות עכשווית בערד שמח להודיע על פתיחת שתי התערוכות הראשונות לשנת 2025: תערוכת יחיד לנדב עשור (אוצרת: לאה אביר), ותערוכה קבוצתית בשם "ריליס" המסכמת תכנית רזידנסי מיוחדת סביב הקשבה וצליל (אוצרות: לאה אביר, גיא דוביוס).

במשך שנים חוזר נדב עשור, שחי כיום בארצות הברית, אל הנגב – האזור שבו גדל ואותו הוא סוקר, סורק, ממפה ומדמיין. התערוכה הנוכחית מרכזת עבודות משנת 2016 ועד היום, ובליבה גוף עבודות חדש בשם אופק אדמה, שמציג מסע מדומיין לתוך סלע. הסלע, עבור האמן, הוא לא אובייקט דומם, אלא עדות חיה לתהליכים גיאולוגיים מתמשכים, דרמטיים אפילו. הכניסה אל תוך "ריקוד האדמה המתמשך", כפי שהאמן מכנה זאת, נעשית דרך נקודות שונות שהאמן מסמן בנוף: באר בעיר הכנענית בתל ערד, המצודה בחורבת עוזה (ח'ירבת ע'זה) שמעל נחל קינה, שדות כריית פוספטים בנחל צין ועוד.

הדרך אל הכניסות חושפת את פני השטח המצולקים של האדמה, אותם לוכד האמן ומעבד במכשירי תיעוד מסורתיים (צילום סטילס ווידאו), באמצעים טכנולוגיים חדשים יותר כמו רחפנים ובתהליכים שמשלבים אנימציה ידנית, אנימציית תלת מימד ומערכות שונות של בינה מלאכותית. אלה מעבירות את מה שמסתתר מתחת לפני השטח החפורים למרחב פנטסטי, קולנועי וספקולטיבי. המסע אל בטן האדמה הוא גם תהליך יצירה בדיוני וכמעט עצמאי: באמצעות AI גנרטיבי, בין השאר, האמן מניע ומאיץ תהליכים שונים, עצמאיים כמעט, בעלי אינרציה פנימית.

העבודות חולפות על פני מספר צירי זמן מקבילים, בחיפוש אחר הזמן העמוק deep time) ), שהוא הזמן הגיאולוגי או הקוסמי. ישנו גם הזמן המינרלי, הזמן של הזרחן (הפוספט הנכרה ללא הרף). זמן שלישי שמתגלה בעבודת הוידאו-אנימציה הדגים וכוכב השחר, הוא זה של הסלעים ושל הדגים המאובנים שעשווים להיות בתוכם. בזמן הרביעי נמצא את בני האדם, את הצלקות המצטברות באדמה, ואת עקבות השאיבה האובססיבית מן האדמה החוצה – היגיון שהאמן פועל להפוך. באחת הפסגות של הר צין, מגלה הרחפן הסורק של עשור כתובות גדולות באבן שהשאירו תיירים, בני נוער וחיילים מיחידות קומנדו לאורך כמעט חמישים שנה. "לכל מקום שנרצה, בכל דרך שנבחר", חרטו שם חיילי סיירת גולני. הזמן החמישי הוא זמן מלחמה.

התערוכה הקבוצתית ריליס מסכמת תהליך בן שנה של 5 אמניות ואמנים שנבחרו להשתתף בתכנית שהות אמן מיוחדת, שהתמקדה בתדר, קול וצליל (אוצרים: לאה אביר, גיא דוביוס). בתכנית התארחו אמניות מהארץ ומהעולם, כמו גם מומחים מקומיים, שנפגשו עם האמנים במסגרת "סשנים" שנערכו לאורך השנה. נוסף למפגשים הקבוצתיים, כל אמנית ואמן הגיעו לשהות בערד לתקופות זמן משתנות. נקודת המוצא היתה שהמיקום המדברי/עירוני קורא ליצירה מיוחדת ותלוית-מקום. הוא מאתגר את החושים ואת תפיסת הסביבה ויש בו תנאים סונוריים ייחודיים.  זו סביבה שמזמינה את חוש השמיעה להתחדד ולהתפרש. חשבנו עליו כמרחב של הקשבה, שדרכה אפשר לאפיין התבוננות, אוריינטציה והתמקמות, גישוש, התקהלות והישרדות..

מאורעות המלחמה נתנו את אותותיהם במהלך המפגשים לאורך השנה, באופן שלרוב נחווה כשתיקה. היו אלו רגעים מעניינים וחשובים: יכולנו להתבונן ולהקשיב לרעש הרקע של ההתמודדות הזו. רגעים של היסוס, של מי שמנסה לברור את מילותיו, ומרוב בירור, הסתלקו המילים, נותרה רק הדממה. כך נקשרה ההקשבה גם למעשה הפוליטי באופן מובהק יותר.

חיים ויטלי כהן הוא מוזיקאי, מפיק, מלחין ואמן סאונד, מעצב פסקולים, יוצר אירועים בשולי הדברים וחולם מסיבות מקצועי. השהות שלו בעיר הפכה לחיפוש אחר פאטה מורגנה: טיולים ללא מטרה, הקלטות של רוחות מנגנות על גדרות פח, ועוד. עבודת הוידאו-סאונד שלו מתרחשת בבית שהות האמן בערד ("בית הסופר"). הרקדנית סומיה מישל אבו שלחה רוקדת לצלילי מוזיקת מועדונים שכבר אי אפשר לשמוע. תנועות הריקוד שלה מואטות, כמו הזמן המדברי המזדחל, נמתחות ומתחברות יחד מחדש בשכבות, כמו קולאז' נע.

דפנה קפמן היא אמנית ומרצה בכירה באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, שמשלבת בעבודותיה רישום, הדפס, רקמה, זכוכית וטקסט. היא החלה את התכנית עם השאלה: האם אפשר לשמוע זכוכית רגע לפני שהיא נשברת? בתערוכה היא מציגה מהלכים חזותיים שקשורים בצמח היפרוק המדברי – רישומים על נייר ועבודות זכוכית שיוצרות את היפרוק מחדש באמצעות עיבוד באש – תהליך של "הזככה" שהאמנית רואה בו ניסיון ל"הקלטה" של הטבע בזכוכית.

הבמאית והכוריאוגרפית מור לידור, שעוסקת בתנועה במרחב הציבורי ובסאונד פרפורמטיבי, מציעה בתערוכה 12 צעדים שבאמצעותם אפשר ללכת לאיבוד. האמן הרב-תחומי יואל פלד, שיוצר בין השאר בוידאו, מיצג, מוזיקה וטכנולוגיות ניסיוניות, מציג יצירת סאונד למאזין בודד. היצירה לוקחת את המאזין לטיול בסביבה מדברית מלאכותית, עם שתי דמויות חביבות, על רקע ההיסטוריה והיופי של החקלאות הנבטית בנגב.

דויד למואן, מוזיקאי ואמן חזותי יליד צרפת שמתגורר ועובד בתל-אביב-יפו, מתמקד בתערוכה זו בבניין מתנ"ס ערד עצמו, בו שוכנת הגלריה. בתצוגה, שהיא מעין הצצה לסטודיו, יש שלושה פרויקטים דמיוניים בהם מככב הבניין: הראשון, נאום לציבור הנישא מהגג, עם מוזיקאים ומתרגם. השני: הלבשת הצורה המאסיבית של המבנה בבאנרים מגג עד המסד. והשלישי: הצעות אדרכליות לשיפורים מבניים דרמטיים.

ליצירת קשר: ליהיא אלון, 054-4745372, acacarad@gmail.com